<h1>העיטור אות פ' פסק דין</h1>
<h2>דף ה.</h2>
פסק דין. ומתחלק לכמה דרכים. גרסינן בפרק דיני ממונות תנו רבנן דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי אמר רב נחמן כגון אנא דייננא דיני ממונות אפילו ביחידי והא דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר הדין בשלשה ופשרה בשנים וכו' ושנים שדנו בעלי דינין יכולין לחזור בהן הני מילי בשאין מומחין ולא קבילו עליהון בעלי דינין אבל מומחין אפילו חד וקבלוהו עליהו בעלי דינין דיניהון דין. ירושלמי (פ"א דסנהדרין ה"א) רבי אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא דקיסרין לגרמיה אמרו ליה תלמידיו לא כן אלפן רבי אל תהי דן יחידי אמר להון מכיון דאינון חמון לי דאנא יתיבנא לגרמי ואתיין לגבאי כמי שקבלו עליהן דמי ותני כן במה דברים אמורים שלא קבלו עליהם אבל קבלו עליהון דן אפילו ביחידי. ושנים שדנו דיני ממונות קימא לן כרבי אבהו דאמר לדברי הכל אין דיניהן דין וליתה לדשמואל דאמר דיניהן דין כדאסיקנא בקיום. ושדר רבינו שרירא יחיד מומחה דחשיב בדורו כרב נחמן דפקיע במשנה ותלמוד ופקיע נמי בשיקול הדעת ומעיין בדיני כמה שני ומנסו ליה זימנין סגיאין ולא חזו ליה טעותא כגון ההוא מומחה לרבים ועיקר לשון מומחה מנוסה כדתנן (שבת ס'.) ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ומפרש בגמרא היכי מתמחי קמיעא הלכך דיין מומחה לרבים מנוסה לרבים וחכמתו מפורסמת וגלויה לרבים.
<h2>דף ו.</h2>
וגרסינן התם (סנהדרין ל"ג.) דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינן דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טמא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו אמר רב יוסף לא קשיא כאן במומחה כאן בשאינו מומחה. ופירש רבינו אלפס כי קתני מחזירין בשאינו מומחה ומה שעשה עשוי במומחה וקא פריך מומחה הא קתני סיפא אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם וסבירא ליה דכל היכא דקאמר פטור הדר דינא. וקשיא לי בה טובא חדא דהוה ליה למפרך והא מדסיפא במומחה הוי רישא בשאינו מומחה. ועוד אי איתה דכל היכא דתני פטור הדר דינא דקא ארי לה מאי קארי לה דהא בהדיא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם דהיינו מחזירין ואם כן לישני ליה מתניתין במומחה דן את הדין בשאינו מומחה ותו דקאמר בריש (פרקין) [מכילתין] (סנהדרין ה'.) אלא מעתה טעו לא ישלמו ומשנינן עלה אתה נועל דלת בפני לוין ואם איתה דפטור מלשלם הדר דינא מאי נועל דלת איכא ותו דקאמר אם קבלוך עלייהו לא תשלם והדר דינא ואם לא קבלוך עלייהו קם דינא ומשלם אדרבה כלפי לייא מדלא קבלוהו עליהו כל שכן דהדר דינא ותו דגרסינן (שם) האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעי מיפטר מומחה ושאינו מומחה משמע ואיהו סבירא ליה דבמומחה קאמר והדר דינא דאי בשאינו מומחה הא קא מודה דקם דינא מהא דדן את הדין. אלא פשיטא לן דכל היכא דתני פטורא לענין שלומי הוא אבל דינא קם ליה. ונוסחא עתיקא דוקא וחדתא דחיקא ומשבשתא. והכי איתה בכולהו נוסחי צרפת וספרינו מומחין מחזירין והא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם ומגיהי ספרים מחקו מחזירין והכי פירשו מתניתין במומחה דן את הדין בשאינו מומחה ומומחה מחזירין והא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם ומדקתני פטור אלמא קם דינא דאי הדר דינא תשלומין ליכא ושמע מינה דאפילו מומחה קם דינא. לרבינו אפרים. שפיר קאמר אדונינו גאון, בהא דהא לא תנן ואם היה מומחה לבית דין מחזירין אלא פטור תנן ועל מה שעשה עשוי קיימא. ומסתברא מדלא אדכר הכא רבי אילעא ולא משני הא איתמר עלה אמר רבי אלעא אמר רבי יהודה שנטל ונתן ביד כדמשנינן בפרק הגוזל (ק'.) בההוא עובדא דריש לקיש אחוי דינר לרבי אלעזר ובפרק בתרא (קי"ז:) בההוא עובדא דאחוי אמטכסא ובבכורות (כ"ח:) גבי מומין אי נמי לא קאמר וכן אמר רבי אלעא שמע מינה דאפילו לרבי אילעא קא פריך ורבי אילעא לא אתא לאשמועינן אלא דרב לא דיין דינא דגרמי ורבי אלעזר פטור מההוא דינר וההוא גברא ממטכסא ואמשלם מביתו קאי אבל לענין דינא לא איירי כלל ודכולי עלמא מדקתני פטור קם דינא. וקשיא לרב יוסף דאמר מומחה קם דינא ומשנינן מתניתין בין במומחה בין בשאינו מומחה ולא קשיא מתני' בשיש גדול הימנו בחכמה ובמנין וליכא פלוגתא דבכולהו מחזירין ופרש רבינו שלמה שהגדול מחזיק את טעמו ואומר שטעה ויש בו כח לגדול ולא מצי למימר ליה בעל דינא לא טעית. אין גדול הימנו בחכמה ובמנין לענין דינא ליכא פלוגתא ובכולהו קם דינא אלא בשאינו מומחה קם דינא וחייב לשלם בשנשא ונתן ביד אליבא דדברי הכל אבל לא נשא ונתן דינא דגרמי הוא ופטור אליבא דרבי אילעא ולמאן דדיין דינא דגרמי חייב ומומחה קם דינא ופטור וטעמא דקם דינא דמצי למימר ליה הטעם הראשון יפה מן האחרון. ומסתברא דרב נחמן אמתניתין דעדיות (פ"א מ"ה) סמיך שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין ומשום הכי אם יש גדול ממנו בחכמה ובמנין יש בו כח לבטל ומחזירין וכן הלכתא ולית בה פלוגתא כלל ורב ששת אמר אידי ואידי בשאין גדול ממנו הא יש גדול ממנו ליכא פלוגתא ולא קשיא מתניתין דקתני מחזירין בשטעה בדבר משנה ושאין גדול כיש גדול ובכולהו מחזירין דן את הדין דקתני שאין מומחה ומומחה קם דינא בשטעה בשיקול הדעת ולענין דינא ליכא פלוגתא דכולהו קם דינא אלא מומחה פטור לעולם ושאינו מומחה חייב ולא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן חייב למאן דדיין דינא דגרמי אבל לרבי אלעא פטור היכא דלא נשא ונתן.
והיכי דמי שיקול הדעת כגון תרי אמוראי דפליגי אהדדי וכו' וסוגיא דשמעתא כאידך לאו טעות הוא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ורב נחמן ורב ששת מודו בשאין גדול הימנו בחכמה ובמנין וטעה בשקול הדעת לא שנא נשא ונתן ולא שנא לא נשא ונתן בכולהו קם דינא. ורב חסדא פליג עלייהו ואמר אידי ואידי בשאין גדול ואידי ואידי טעה בשקול הדעת דאי יש גדול לכולי עלמא חוזר וליכא פלוגתא כלל ולא קשיא מתניתין דקתני חוזר בשלא נשא ונתן דהתם ליכא פלוגתא לא שנא הדיוט ומומחה ולא שנא שקול הדעת ומשנה לא שנא אין גדול ויש גדול בכולהו מחזירין ודן את הדין בשנשא ונתן ביד ומומחה והדיוט קם דינא אלא שמומחה פטור ושאינו מומחה חייב אבל לא נשא ונתן הדר דינא.
והשתא פליגי רב ששת ורב חסדא בשקול הדעת ולא נשא ונתן ביד בין במומחה בין בשאינו מומחה לרב ששת קם דינא ולרב חסדא הדר דינא. ורבינו אלפס פסק כרב חסדא ואייתי ראיה מדרבי אלעאי דאמר והוא שנשא ונתן ביד וההיא לאו סייעתא היא דאיכא למימר לכולי עלמא אית להו ואיכא למימר לית להו דאיהו לא איירי אלא בשאינו מומחה לענין חיובא ופטורא אבל במומחה לענין קם דינא והדר דינא סבירא ליה או כרב נחמן או כרב ששת ומתניתין דקתני במומחה מחזירין לא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד והא דבכורות נמי דקאמר מומחה קם דינא ופטור אפילו לא נשא ונתן ביד ומוקמינן לה כרב נחמן או כרב ששת דאם כן דסבירא לן כרב חסדא התם גבי בכורות ברבי אלעא הוה ליה לאקשויי כולהו קשייתא דקא מקשי הכא אלא מתניתין דקתני מחזירין היכי משכחת לה והתם לא קא משני אלא דקאמר ישלם היכי משכחת לה ומשני כגון שהיה לו משכון וכו'. ומסתברא הלכתא כרב נחמן ורב ששת דתרווייהו סבירא להו לא שנא נשא ונתן ולא שנא לא נשא ונתן לא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה שטעה בשקול הדעת קם דינא דרב חסדא יחידאה הוא ולית הלכתא כותיה אלא טעה בדבר משנה לעולם חוזר בשקול הדעת אינו חוזר אפילו לא נשא ונתן ביד. ועוד מדקאמר ליה רב ספרא לרבי אבא דטעה במאי אילימא דטעה בדבר משנה והאמר רב ששת טעה בדבר משנה חוזר אלא דטעה בשקול הדעת וסלקא התם שמעתא כרב ששת ואם איתה הוה ליה לאקשויי בשיקול הדעת נמי והאמר רב חסדא כי לא נשא ונתן ביד חוזר אלא לאו שמע מינה בשקול הדעת קם דינא אפילו [לא] נשא ונתן ביד ולית הלכתא כרב חסדא. ועוד דאמרינן האי דיינא דאשבע בא-להי ישראל נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר הא בשקול הדעת אינו חוזר ואמאי הא לא נשא ונתן ביד אלא לאו שמע מינה לית הלכתא כרב חסדא וטעה בשקול הדעת לעולם קם דינא וליכא פלוגתא אבל לענין חיובא ופטורא איכא פלוגתא דשאינו מומחה חייב לשלם ומומחה פטור ואליבא דרבי אלעאי איכא פלוגתא בשאינו מומחה בין נשא ונתן ביד בין לא נשא ונתן ביד דאליבא דמאן דלא דאין דינא דגרמי אינו חייב אלא אם כן נשא ונתן ביד ולמאן דדאין דינא דגרמי חייב ואנן השתא דקיימא לן כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי הא דרבי אלעאי ליתה והא דאמר רבינו אלפסי כי אית ליה לרבי מאיר דינא דגרמי בנזקין אבל גבי דינא לית ליה מסתברא דליתה מההוא עובדא (ב"ק ק'.) דריש לקיש אחוי דינר לרבי אלעזר וכו' דקאמר הי רבי מאיר אילימא רבי מאיר דדן את הדין והאמר רבי אלעאי והוא שנשא ונתן ביד שמע מינה דלא דיינינן דינא דגרמי וכיון דהתם לא דיינינן הכא נמי לא דיינינן אלא הא רבי מאיר וכיון דהתם דיינינן גבי דינר נמי חייב לשלומי דינרא מעליא והוא הדין לדן את הדין דחדא דינא אית להו דאומן פטור והדיינין חייבין ועוד בההוא [דאחוי] אמטכסא דרבי אבא (ב"ק קי"ז:) דהוו מחייבי ליה ממתניתין דדן את הדין ומשום דינא דגרמי וקאמר להו רבי אלעאי והוא שנשא ונתן ביד ואמר ליה זיל לקמיה דריש לקיש דדאין דינא דגרמי וחייבוה מהא מתניתין ומשמע דלא סבירא ליה הא דאמר רב והוא שנשא ונתן ביד דרב הוא דלא דאין דינא דגרמי אלא זיל לקמיה דמאן דדאין דינא דגרמי וחייבוה מהא מתניתין ומדחייבו מהא מתניתין על כרחיך הא דדן את הדין אפילו לא נשא ונתן ביד הוא דלית הלכתא כרבי אלעאי אמר רב ומאי דקשיא ליה לרבינו דטעה בדבר משנה אמאי חוזר להוי כדינא דגרמי התם כיון דאילו איתיה בעיניה הדר ודיניה לאו דינא הוא לאו כלום עבד ולא מיחייב כדאמרינן גבי פרה דרבי טרפון שמע מינה כל היכא דהדר דינא לא עבד ולא כלום ולא מחייבינן ליה משום דינא דגרמי. ובהלכות מצאתי דלית בהו האי קושיא דטעה בדבר משנה וההיא נמי ליתה דהא מראה דינר לשולחני לא מכוין לאזוקיה ממונא דחבריה. והא דאייתי ראיה מרב חסדא דאוקמה למתניתין בשנשא ונתן ביד כרבי אילעא לאו ראיה היא כדפרישית וליתה לדרבי אלעא. וסברא דקאמר רבנו משמיה דגאון נטיא לפירושא דילן ולא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה ולא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי ופטור ואליבא דרב ששת דהלכתא כותיה ואליבא דרבי אלעאי הוא דקאמר דלא דאין דינא דגרמי אבל למסקנא קאמר דחייב למאן דדאין דינא דגרמי.
<h2>דף לא.</h2>
גרסינן בפרק דיני ממונות כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין אמרו לו כל ראיות שיש לך להביא הבא מכאן ועד שלשים יום וכו' אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים יום ומצא לאחר שלשים יום אמר רבה בר בר חנה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואפילו דיעבד מהדרינן ליה. אמרו לו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה הבא עדים אין לי עדים ולאחר זמן מצא עדים והביא ראיה הרי זו אינה כלום רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו' ואמר רבה בר בר חנה הלכה כדברי חכמים. וכל שכן אם אמר קרבו פלוני ופלוני והעידו או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו אינה כלום ואם אמרו לו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה ובאו לו עדים ממדינת הים או שהיתה דיסקיא שלו מופקדת ביד אחרים מביא וסותר. לרבינו אפרים דוקא דאתו בי תרי ואמרי אנן ידעינן דההיא שעתא דאמר בבי דינא אין לי ראיה לא הוה האי דיסקיא גביה. וקטן דלא ידע במילי דאבוה אף על גב דאמר אין לי עדים ואין לי ראיה לעולם מביא ראיה וסותר אבל גדול כיון שאמר אין לי ראיה שוב אינו סותר. ודוקא דאמרו לו הבא עדים אבל אמרו לו יש לך עדים ואמר אין לי עדים ולא אמרו לו הבא לעולם סותר והיינו רישא דמתניתין דקתני כל זמן שמביא ראיה סותר. ואתה מוצא בו ששה שערים ארבעה שערים שסותר ושני שערים שאינו סותר כדפרישית.
<h2>דף לב.</h2>
מתניתין דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת כו' הא כיצד יום לתחילת דין ולילה לגמר דין. ירושלמי (פ"ד דסנהדרין ה"ו) אסור לדון דיני ממונות בערב שבת והא מתניתין פליגא אין דנין דיני נפשות בערב שבת הא דיני ממונות דנין כאן להלכה כאן לדבר תורה.
<h2>דף לב:</h2>
בפרק אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ואוקימנא בדין מרומה פירש רבינו סעדיה שנראה לדיין שהוא מרומה כגון שהעדים העידו בשקר צריך לחקור. ובירושלמי (פ"ד דסנהדרין ה"א) גרסינן חד קרא כתיב ודרשת וחקרת וחד קרא כתב צדק צדק תרדוף כיצד בשעה שאתה רואה את הדין שהוא יוצא לאמיתו חקרהו ואם לאו צדקהו רב הונא כד הוה חמי [סהדי מכוונה] הוה [חקר שהדי] אכן ואכן הוה מכוון.
<h2>דף לג.</h2>
וגרסינן התם דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינן דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טמא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו אמר רב יוסף לא קשיא כאן במומחה כאן בשאינו מומחה. ופירש רבינו אלפס כי קתני מחזירין בשאינו מומחה ומה שעשה עשוי במומחה וקא פריך מומחה הא קתני סיפא אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם וסבירא ליה דכל היכא דקאמר פטור הדר דינא. וקשיא לי בה טובא חדא דהוה ליה למפרך והא מדסיפא במומחה הוי רישא בשאינו מומחה. ועוד אי איתה דכל היכא דתני פטור הדר דינא דקא ארי לה מאי קארי לה דהא בהדיא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם דהיינו מחזירין ואם כן לישני ליה מתניתין במומחה דן את הדין בשאינו מומחה ותו דקאמר בריש (פרקין) [מכילתין] (סנהדרין ה'.) אלא מעתה טעו לא ישלמו ומשנינן עלה אתה נועל דלת בפני לוין ואם איתה דפטור מלשלם הדר דינא מאי נועל דלת איכא ותו דקאמר אם קבלוך עלייהו לא תשלם והדר דינא ואם לא קבלוך עלייהו קם דינא ומשלם אדרבה כלפי לייא מדלא קבלוהו עליהו כל שכן דהדר דינא ותו דגרסינן (שם) האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעי מיפטר מומחה ושאינו מומחה משמע ואיהו סבירא ליה דבמומחה קאמר והדר דינא דאי בשאינו מומחה הא קא מודה דקם דינא מהא דדן את הדין. אלא פשיטא לן דכל היכא דתני פטורא לענין שלומי הוא אבל דינא קם ליה. ונוסחא עתיקא דוקא וחדתא דחיקא ומשבשתא. והכי איתה בכולהו נוסחי צרפת וספרינו מומחין מחזירין והא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם ומגיהי ספרים מחקו מחזירין והכי פירשו מתניתין במומחה דן את הדין בשאינו מומחה ומומחה מחזירין והא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם ומדקתני פטור אלמא קם דינא דאי הדר דינא תשלומין ליכא ושמע מינה דאפילו מומחה קם דינא. לרבינו אפרים. שפיר קאמר אדונינו גאון, בהא דהא לא תנן ואם היה מומחה לבית דין מחזירין אלא פטור תנן ועל מה שעשה עשוי קיימא. ומסתברא מדלא אדכר הכא רבי אילעא ולא משני הא איתמר עלה אמר רבי אלעא אמר רבי יהודה שנטל ונתן ביד כדמשנינן בפרק הגוזל (ק'.) בההוא עובדא דריש לקיש אחוי דינר לרבי אלעזר ובפרק בתרא (קי"ז:) בההוא עובדא דאחוי אמטכסא ובבכורות (כ"ח:) גבי מומין אי נמי לא קאמר וכן אמר רבי אלעא שמע מינה דאפילו לרבי אילעא קא פריך ורבי אילעא לא אתא לאשמועינן אלא דרב לא דיין דינא דגרמי ורבי אלעזר פטור מההוא דינר וההוא גברא ממטכסא ואמשלם מביתו קאי אבל לענין דינא לא איירי כלל ודכולי עלמא מדקתני פטור קם דינא. וקשיא לרב יוסף דאמר מומחה קם דינא ומשנינן מתניתין בין במומחה בין בשאינו מומחה ולא קשיא מתני' בשיש גדול הימנו בחכמה ובמנין וליכא פלוגתא דבכולהו מחזירין ופרש רבינו שלמה שהגדול מחזיק את טעמו ואומר שטעה ויש בו כח לגדול ולא מצי למימר ליה בעל דינא לא טעית. אין גדול הימנו בחכמה ובמנין לענין דינא ליכא פלוגתא ובכולהו קם דינא אלא בשאינו מומחה קם דינא וחייב לשלם בשנשא ונתן ביד אליבא דדברי הכל אבל לא נשא ונתן דינא דגרמי הוא ופטור אליבא דרבי אילעא ולמאן דדיין דינא דגרמי חייב ומומחה קם דינא ופטור וטעמא דקם דינא דמצי למימר ליה הטעם הראשון יפה מן האחרון. ומסתברא דרב נחמן אמתניתין דעדיות (פ"א מ"ה) סמיך שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין ומשום הכי אם יש גדול ממנו בחכמה ובמנין יש בו כח לבטל ומחזירין וכן הלכתא ולית בה פלוגתא כלל ורב ששת אמר אידי ואידי בשאין גדול ממנו הא יש גדול ממנו ליכא פלוגתא ולא קשיא מתניתין דקתני מחזירין בשטעה בדבר משנה ושאין גדול כיש גדול ובכולהו מחזירין דן את הדין דקתני שאין מומחה ומומחה קם דינא בשטעה בשיקול הדעת ולענין דינא ליכא פלוגתא דכולהו קם דינא אלא מומחה פטור לעולם ושאינו מומחה חייב ולא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן חייב למאן דדיין דינא דגרמי אבל לרבי אלעא פטור היכא דלא נשא ונתן.
והיכי דמי שיקול הדעת כגון תרי אמוראי דפליגי אהדדי וכו' וסוגיא דשמעתא כאידך לאו טעות הוא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ורב נחמן ורב ששת מודו בשאין גדול הימנו בחכמה ובמנין וטעה בשקול הדעת לא שנא נשא ונתן ולא שנא לא נשא ונתן בכולהו קם דינא. ורב חסדא פליג עלייהו ואמר אידי ואידי בשאין גדול ואידי ואידי טעה בשקול הדעת דאי יש גדול לכולי עלמא חוזר וליכא פלוגתא כלל ולא קשיא מתניתין דקתני חוזר בשלא נשא ונתן דהתם ליכא פלוגתא לא שנא הדיוט ומומחה ולא שנא שקול הדעת ומשנה לא שנא אין גדול ויש גדול בכולהו מחזירין ודן את הדין בשנשא ונתן ביד ומומחה והדיוט קם דינא אלא שמומחה פטור ושאינו מומחה חייב אבל לא נשא ונתן הדר דינא.
והשתא פליגי רב ששת ורב חסדא בשקול הדעת ולא נשא ונתן ביד בין במומחה בין בשאינו מומחה לרב ששת קם דינא ולרב חסדא הדר דינא. ורבינו אלפס פסק כרב חסדא ואייתי ראיה מדרבי אלעאי דאמר והוא שנשא ונתן ביד וההיא לאו סייעתא היא דאיכא למימר לכולי עלמא אית להו ואיכא למימר לית להו דאיהו לא איירי אלא בשאינו מומחה לענין חיובא ופטורא אבל במומחה לענין קם דינא והדר דינא סבירא ליה או כרב נחמן או כרב ששת ומתניתין דקתני במומחה מחזירין לא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד והא דבכורות נמי דקאמר מומחה קם דינא ופטור אפילו לא נשא ונתן ביד ומוקמינן לה כרב נחמן או כרב ששת דאם כן דסבירא לן כרב חסדא התם גבי בכורות ברבי אלעא הוה ליה לאקשויי כולהו קשייתא דקא מקשי הכא אלא מתניתין דקתני מחזירין היכי משכחת לה והתם לא קא משני אלא דקאמר ישלם היכי משכחת לה ומשני כגון שהיה לו משכון וכו'. ומסתברא הלכתא כרב נחמן ורב ששת דתרווייהו סבירא להו לא שנא נשא ונתן ולא שנא לא נשא ונתן לא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה שטעה בשקול הדעת קם דינא דרב חסדא יחידאה הוא ולית הלכתא כותיה אלא טעה בדבר משנה לעולם חוזר בשקול הדעת אינו חוזר אפילו לא נשא ונתן ביד. ועוד מדקאמר ליה רב ספרא לרבי אבא דטעה במאי אילימא דטעה בדבר משנה והאמר רב ששת טעה בדבר משנה חוזר אלא דטעה בשקול הדעת וסלקא התם שמעתא כרב ששת ואם איתה הוה ליה לאקשויי בשיקול הדעת נמי והאמר רב חסדא כי לא נשא ונתן ביד חוזר אלא לאו שמע מינה בשקול הדעת קם דינא אפילו [לא] נשא ונתן ביד ולית הלכתא כרב חסדא. ועוד דאמרינן האי דיינא דאשבע בא-להי ישראל נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר הא בשקול הדעת אינו חוזר ואמאי הא לא נשא ונתן ביד אלא לאו שמע מינה לית הלכתא כרב חסדא וטעה בשקול הדעת לעולם קם דינא וליכא פלוגתא אבל לענין חיובא ופטורא איכא פלוגתא דשאינו מומחה חייב לשלם ומומחה פטור ואליבא דרבי אלעאי איכא פלוגתא בשאינו מומחה בין נשא ונתן ביד בין לא נשא ונתן ביד דאליבא דמאן דלא דאין דינא דגרמי אינו חייב אלא אם כן נשא ונתן ביד ולמאן דדאין דינא דגרמי חייב ואנן השתא דקיימא לן כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי הא דרבי אלעאי ליתה והא דאמר רבינו אלפסי כי אית ליה לרבי מאיר דינא דגרמי בנזקין אבל גבי דינא לית ליה מסתברא דליתה מההוא עובדא (ב"ק0ק'.) דריש לקיש אחוי דינר לרבי אלעזר וכו' דקאמר הי רבי מאיר אילימא רבי מאיר דדן את הדין והאמר רבי אלעאי והוא שנשא ונתן ביד שמע מינה דלא דיינינן דינא דגרמי וכיון דהתם לא דיינינן הכא נמי לא דיינינן אלא הא רבי מאיר וכיון דהתם דיינינן גבי דינר נמי חייב לשלומי דינרא מעליא והוא הדין לדן את הדין דחדא דינא אית להו דאומן פטור והדיינין חייבין ועוד בההוא [דאחוי] אמטכסא דרבי אבא (ב"ק קי"ז:) דהוו מחייבי ליה ממתניתין דדן את הדין ומשום דינא דגרמי וקאמר להו רבי אלעאי והוא שנשא ונתן ביד ואמר ליה זיל לקמיה דריש לקיש דדאין דינא דגרמי וחייבוה מהא מתניתין ומשמע דלא סבירא ליה הא דאמר רב והוא שנשא ונתן ביד דרב הוא דלא דאין דינא דגרמי אלא זיל לקמיה דמאן דדאין דינא דגרמי וחייבוה מהא מתניתין ומדחייבו מהא מתניתין על כרחיך הא דדן את הדין אפילו לא נשא ונתן ביד הוא דלית הלכתא כרבי אלעאי אמר רב ומאי דקשיא ליה לרבינו דטעה בדבר משנה אמאי חוזר להוי כדינא דגרמי התם כיון דאילו איתיה בעיניה הדר ודיניה לאו דינא הוא לאו כלום עבד ולא מיחייב כדאמרינן גבי פרה דרבי טרפון שמע מינה כל היכא דהדר דינא לא עבד ולא כלום ולא מחייבינן ליה משום דינא דגרמי. ובהלכות מצאתי דלית בהו האי קושיא דטעה בדבר משנה וההיא נמי ליתה דהא מראה דינר לשולחני לא מכוין לאזוקיה ממונא דחבריה. והא דאייתי ראיה מרב חסדא דאוקמה למתניתין בשנשא ונתן ביד כרבי אילעא לאו ראיה היא כדפרישית וליתה לדרבי אלעא. וסברא דקאמר רבנו משמיה דגאון נטיא לפירושא דילן ולא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה ולא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי ופטור ואליבא דרב ששת דהלכתא כותיה ואליבא דרבי אלעאי הוא דקאמר דלא דאין דינא דגרמי אבל למסקנא קאמר דחייב למאן דדאין דינא דגרמי.
ואנן אשכחינן בהני מתניתין ארבעה בבי. בבא קמא הדר דינא. תנינא קם דינא וחייב. תליתאה קם דינא ופטור. רביעאה קם דינא והדר דינא בחד דיינא. בבבא קמא חמשה פרקים. פרק א' מומחה שיש גדול הימנו בחכמה ובמנין וטעה לעולם חוזר לדברי הכל ואפילו בשקול הדעת וליכא פלוגתא כלל. פרק ב' מומחה שאין גדול הימנו בחכמה ובמנין וטעה בדבר משנה דינו כמי שיש גדול הימנו ולעולם חוזר ואפילו קבלוהו עלוייהו. ירושלמי (פ"ח דכתובות ה"ב) [היא] טעות משנה הוא טעות זקנים. פרק ג' שאינו מומחה ולא קבלוהו בעלי דינין בין טעה בין לא טעה מחזיר כרבי אבהו דאמר רבי אבהו שנים שדנו דיני ממונות אין דיניהם דין ואוקימנא דלא קיבלו והלכתא כותיה כדאסיקנא לעיל. ירושלמי (פ"ק דסנהדרין ה"א) רבי יוחנן וריש לקיש תרויהון אמרין שנים שדנו אין דיניהם דין. פרק רביעי שאינו מומחה שטעה בשקול הדעת וקבלוהו בעלי דינין ולא נשא ונתן ביד לרב חסדא הדר דינא ולית הלכתא כותיה. פרק חמישי שלשה לא שנא מומחין ולא שנא שאינן מומחין לא שנא קבלינהו ולא שנא לא קבלינהו וטעו בדבר משנה חוזרין לעולם.
בבא תנינא ג' פרקים. פרק א' אינו מומחה וטעה בשקול הדעת וקבלוהו בעלי דינין חייב לשלם לדברי הכל בשנשא ונתן ביד כדתנן דן את הדין וזיכה את החייב מה שעשה עשוי ואוקימנא בדקבלוהו עלייהו. תשובה לרבינו האי אפילו נשא ונתן ביד אם ישנו לבעל הדין שנטל מה שאין ראוי לו ויש לו להחזיר יש מן הדין להוציא ממנו ואם אינו או שישנו ואין לו להחזיר משלם הדיין מביתו בזמן שנטל ונתן ביד. ירושלמי (פ"ק דסנהדרין ה"א) תמן תנינן דן את הדין זיכה את החייב וכו' רב אבא בשם רבי אבהו בשאמרו לו את מקובל עלינו בשלשה על מנת שתדיננו דין תורה וטעה ודנן בשיקול הדעת מה שעשה עשוי מפני שטעה ודנן בשקול הדעת וישלם מביתו מפני שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה ותנן אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד אמר רבי יהודה בן פזי אפילו הקדוש ברוך הוא אינו דן יחידי דכתיב כל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מיימינין לזכות ואלו משמאילים לחובה ואף על פי שאין דן יחידי חותם יחידי דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. פרק שני שאינו מומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד וקבלוהו למאן דדאין דינא דגרמי קם דינא וחייב ולאפוקי מדרבי אלעאי ואיכא נמי פלוגתא דלרב חסדא הדר דינא ולרב ששת קם דינא וחייב והלכה כרב ששת. פרק שלישי מומחה דלא נקיט רשותא ולא קבלוהו וטעה בשיקול הדעת חייב לשלם מדרב המנונא (סנהדרין ה'.) דרב המנונא דן דינא וטעה [בשקול הדעת] אתא לקמיה דרב ואמר ליה אי קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים דכי קתני מתניתין אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם דקביל עלייהו הא לאו הכי חייב. פרק רביעי שלשה הדיוטות ולא קיבלוהו עלייהו כמומחה יחידי ואם טעו בשיקול הדעת קם דינא וחייבין מדמתמהינן בגמרא (שם ג'.) אלא מעתה טעו לא ישלמו והיינו טעו בשיקול הדעת דאי בדבר משנה הדר דינא כדפרישית.
בבא תליתאה ארבעה פרקים. פרק א' מומחה וטעה בשקול הדעת ונשא ונתן ביד וקבלוהו עלייהו לכולי עלמא קם דינא ופטור מדרב המנונא דאמר ליה רב אי קיבלוך עילויהו לא תשלם וכדתנן אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם וקם דינא. ירושלמי (פ"ק דסנהדרין ה"א) אמר רבי עקיבא אני איני יודע לדון דין תורה אלא היודע מחשבות יפרע מאותן אנשים מקבלין אתון עליכון מה דאנא אמר. פרק שני מומחה וטעה בשקול הדעת וקבלוהו עלוייהו ולא נשא ונתן ביד פלוגתא דרב חסדא ורב ששת לרב ששת קם דינא ופטור לרב חסדא הדר דינא והלכתא כרב ששת דאמר בשקול הדעת לעולם אינו חוזר לענין חיובא ופטורא לרבי אלעאי דלא דאין דינא דגרמי פטור ומסתברא דחייב כדפרשינן. פרק שלישי שאינו מומחה ומומחה דנקט רשותא מבי ריש גלותא וטעה בשקול הדעת קם דינא ופטור כדאמרינן (סנהדרין ה'.) האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעי ליפטר לינקוט רשותא מבי ריש גלותא. פרק רביעי שלשה בין מומחין בין שאינן מומחין וקיבלו אותן עליהן וטעו בשקול הדעת קם דינא ופטור.
בבא רביעאה קם דינא והדר דינא בחד דינא כגון תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי ולא איתמר הלכתא כחד מינייהו וסוגיא דשמעתא אזלא כחד מנייהו כגון הני דאמרינן בגמרא השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד כדאמרינן בשבועות (מ"ח:) האי דיינא דעבד כרב אלעזר עבד דעבד כרב ושמואל עבד ואמרינן ביה מה שנעשה על פי בית דין נעשה כגון הא דרב יהושע בן לוי (סנהדרין כ"ט:) בההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי באדם עשוי שלא להשביע את בניו וכגון אריסא דבר זיזא דירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ב) דאמרינן התם מה שנעשה על פי בית דין נעשה דהני עובדי מילי דסברא נינהו.
